בראש מורם

מאז שנולדתי, עוד בבית החולים, הפחידו אותי מאוד מפני מוות בעריסה והזהירו שבשום מקרה אסור לי לישון על הבטן או על הצד - אלא רק על הגב. בכל אופן, במקביל להנחייה הזו, צצה הנחיה נוספת שלפיה חשוב ביותר שבשעות הערות שלי כן אשכב כמה שיותר על הבטן - כדי לחזק את חגורת הכתפיים.
שתי ההנחיות, כפי שאתם שמים לב, הנן מנוגדות משהו - מה שגרם לבלבול קל אצל הוריי (מה גם שהסבתות שלי מיהרו לספר איך בתקופה שלהן שמו רק על הבטן וכולם גדלו יופי).
בסופו של דבר, מצאתי את עצמי רוב שעות היום על הגב. ככה אני מבלה את רוב זמני הפנוי כשאני משחקת עם צעצועים באוניברסיטה.

מה שיצא מזה הוא שאני דיי שונאת להיות על הבטן. למי יש כח להתאמץ להרים את הראש? זה לא קל וזה לא כיף, 'צטערת. כדי שאסכים להיות על הבטן ואשתף בלי לרטון אני צריכה שיתקיימו מספר תנאים בסיסיים:

1) להיות במצב רוח טוב

2) להיות לפחות שעה אחרי האוכל (אחרת תצא לי פליטה דיי רצינית)

3) להיות לפחות שעה לפני האוכל..

בקיצקיצ, התנאים הללו משאירים לי בדיוק 2 דקות להיות על הבטן ביום. במהלך 2 הדקות הללו נתפסתי על חם על ידי עדשת הפפרצי שרודפת אחרי לכל מקום (יא קרציות!).

הנה, תראו אותי מרימה ראש.