עברתי טסט

בביקור האחרון בטיפת חלב, חוץ מחיסון שקבלתי (יאאאא כמה בכיתי), עברתי בדיקת רופאה לראות אם אני מתפתחת כמו שצריך. היא בדקה לי את האזניים, הרגליים ועשתה לי כלמיני תרגילים כמו שאני עושה עם אמא בבית וכבר הכרתי אותם. אחר כך היא גם בדקה:
* שאני מחזיקה ראש כשאני שוכבת על הבטן ונעזרת במרפקים החמודים שלי
* שהידיים שלי פתוחות אבל שאני סוגרת אותן כשנותנים לי צעצועים כדי לתפוס אותם
* שאני עוקבת בעיניים ועם הראש אחרי צעצועים או אנשים וגם אחרי הקולות שלהם
* שאני מדברת ומפטפטת (קצת התביישתי אז לא דיברתי שם הרבה אבל ברור שאני מדברת!)
את הכל עשיתי כמו שצריך ועברתי בהצלחה רבה.
דבר אחד הם לא בדקו: אם אני מתהפכת מהבטן לגב.
ובכן, חבל מאוד - כי היכונו לחדשות המרעישות: אני מתהפכת! אמנם עדיין לא כל פעם ויכול להיות שהפעמים שבהן התהפכתי היו קצת מקריות - אבל אני שמחה.
רציתי לצרף תמונה של התהפכות אבל מרוב התלהבות אפאחד לא צילם אותי - לכן אצרף סתם תמונה לא קשורה.
ביי בנתיים
גילי

נ.ב. בימים אלו אני בת 3 שלושה חודשים, שוקלת 5.500 ק"ג והגובה שלי 58 ס"מ.

בראש מורם

מאז שנולדתי, עוד בבית החולים, הפחידו אותי מאוד מפני מוות בעריסה והזהירו שבשום מקרה אסור לי לישון על הבטן או על הצד - אלא רק על הגב. בכל אופן, במקביל להנחייה הזו, צצה הנחיה נוספת שלפיה חשוב ביותר שבשעות הערות שלי כן אשכב כמה שיותר על הבטן - כדי לחזק את חגורת הכתפיים.
שתי ההנחיות, כפי שאתם שמים לב, הנן מנוגדות משהו - מה שגרם לבלבול קל אצל הוריי (מה גם שהסבתות שלי מיהרו לספר איך בתקופה שלהן שמו רק על הבטן וכולם גדלו יופי).
בסופו של דבר, מצאתי את עצמי רוב שעות היום על הגב. ככה אני מבלה את רוב זמני הפנוי כשאני משחקת עם צעצועים באוניברסיטה.

מה שיצא מזה הוא שאני דיי שונאת להיות על הבטן. למי יש כח להתאמץ להרים את הראש? זה לא קל וזה לא כיף, 'צטערת. כדי שאסכים להיות על הבטן ואשתף בלי לרטון אני צריכה שיתקיימו מספר תנאים בסיסיים:

1) להיות במצב רוח טוב

2) להיות לפחות שעה אחרי האוכל (אחרת תצא לי פליטה דיי רצינית)

3) להיות לפחות שעה לפני האוכל..

בקיצקיצ, התנאים הללו משאירים לי בדיוק 2 דקות להיות על הבטן ביום. במהלך 2 הדקות הללו נתפסתי על חם על ידי עדשת הפפרצי שרודפת אחרי לכל מקום (יא קרציות!).

הנה, תראו אותי מרימה ראש.

על חוגים ושאר ירקות

מלפני חודש בערך התחלתי ללכת לכלמיני חוגים. ככה זה בחופשת לידה - צריך לנצל את הזמן לפני שיגמר ויתחיל הפעוטון :(

החוג הראשון שנרשמתי אליו הוא למעשה לא ממש בשבילי אבל אני נהנית ממנו מאוד. קוראים לו "נשים מדברות אמהות", שם פלצני, אני יודעת - אבל הוא אחלה בּחלה. בעצם זו קבוצה של 6 אמהות שנפגשות פעם בשבוע ומקשקשות כל פעם על נושא אחר שקשור באמהות שלהן, על כלמיני קשיים ורגשות שעולים בהן בגלל שאנחנו הופענו לפתע פתאום בחייהן. בקיצור, מבחינתי זה בלבולי ביצים אבל העיקר שאמא שלי נהנית. השוס הוא שיש שם עוד חברה' חמודים כמוני ונחמד לי להכיר. אנחנו שרועים יחד על שמיכה - מדברים קצת, פולטים קצת ובוכים קצת. פשוט כיף.

החוג השני שהצטרפתי אליו הוא עיסוי תינוקות אצל נעמה. החוג הזה הוא כיף אמיתי כי מרכיב מרכזי בו הוא להיות בעירום (או חצי עירום) דבר שחביב עלי מאוד. בשיעור הקודם התעסקו לי ברגליים ובפולקעסים, מרחו אותי בשמן, ליטפו לי את הטוסיק ובסך הכל היה חיובי ביותר. שוב, כל זה היה יחד עם החברים שלי מהקבוצה הקודמת. כבר הספקתי לשים עין על תינוק אחד: קוראים לו הראל, הוא עוד לא בן 3 חודשים וכבר מתהפך מהבטן לגב. נשמע טוב, לא?

אני מצרפת תמונה של עם החברים מהקבוצה (שמשום מה מסתכלים הפוך ממני).
צ'או בנתיים,
גילי

שיר הקיפולים

ובכן..אבא ואמא שמו לי ברקע את השיר הזה בתקווה שאקפל להם את ערימות הכביסה שהצטברו בסלון ומעלות אבק - אבל אני הסתפקתי בתנועות קצת אחרות משלי.

יש שיטענו שהוידאו הזה הוא קצת התעללות בי. יש בזה משהו כי כשהופסק הצילום התחלתי לבכות.. אז אל תספרו למועצה לשלום הילד שלא יבואו לקחת אותי בטעות.

חוץ מזה אם אתם חושבים שאני קצת שטחית ושזו המוזיקה שאני שומעת, אז רק תדעו שכל ערב אני שומעת גם בייבי מוצארט ובטהובן ורוקדת עם אמא שלי על הידיים שלה, וכשהיא מתעייפת (אני מתחילה להיות כבדה, מסתבר. אוטוטו 5 ק"ג. אבל חפיף - לאמא לא יזיקו קצת שרירי ידיים אז שתפסיק להתפנק) אז אני סתם שומעת את המוסיקה בעודי על השידה ומסתכלת על תנועות הידיים של אמא (היא מזיזה אותן לפי הקצב מעל הראש שלי, חושבת שהיא מינימום גרציאני. פחחח).
אז זהו.  עכשיו סתכלו.

 

תקציר הפרקים הקודמים

אמממ... שלום, קוראים לי גילי.

אני בת 10 שבועות (בדיוק היום!). התכוונתי לפתוח את הבלוג ממש עם הלידה (ואפילו עוד קודם) אבל לגמרי לא הספקתי. קקי, פיפי ושינה - אתם יודעים...

איפה להתחיל?

אספר בקצרה שנולדתי בבית חולים בני ציון בשבוע 38+2 בניתוח קיסרי - בגלל שישבתי בכיף עם הטוסיק למטה. ניסו להפוך אותי בדרכים שונות (דיקור, מוקסה, היפוך חיצוני - כאב לי רצח!) אבל היה לי נוח ככה ולא התחשמק לי לשתף פעולה.

נולדתי קטנה ורזה במשקל 2.600 אבל כבר הדבקתי את הפער והיום אני שוקלת 4.5 ק"ג.

אני מוכשרת (אם אפשר להשתחצן), וכשאני שוכבת על הבטן אני מרימה את הראש שלי יפה וגבוה ומזיזה מצד לצד. רק לא מזמן התחלתי לחייך ואני משתדלת להתקמצן ולא לפזר יותר מדיי חיוכים עכשיו כדי לשמור לאחר-כך.

אני אוכלת בערך כל 3 שעות חוץ מבשעות הערב, בין 19:00-01:00, אז אני מושכת 6-7 שעות רצוף בלי אוכל.

יש לי קקי ירוק וחמוד. אני עושה אותו בערך פעם ביום ולפעמים הוא גולש לי מהחיתול :(

זהו בנתיים,

צירפתי תמונה שלי מגיל 3 ימים להתרשמות.

'תראות.