לבקשת הקהל

כשעוד הייתי חלמון קטן של ביצה בבטן של אמא שלי, והיא עדיין לא ידעה (וגם אני לא) אם אני אהייה בן או בת - היא החליטה לגרום לי להיות בת.
יש כלמיני שיטות לדברים האלה. חלקן מדברות על זה שהגבר צריך ללבוש תחתונים צמודים (אבא שלי סרב בתוקף), אחרות עוסקות בדיאטה מיוחדת שעל האשה לעשות (דיאטות לא עובדות על אמא שלי) ומסתבר שיש דרך סודית נוספת עם הצלחה של 100%:
אמא שלי נתנה לי שם עובַּרי: פּוֹטִי.
השם הזה, לא יפה להגיד, הוא בעצם מלשון "פות" רק שכותבים אותו עם ט' כי זה יותר חמוד.
יש מצב שכשאני אגדל ואני אגלה את זה אני קצת אכעס עליה (או סתם אחשוב שיש לי אמא מפגרת).
מסתבר שגם אחרי שנולדתי וכבר השם שלי, גילי, כבר נבחר, עדיין להורים שלי היה קצת קשה להתרגל לשם החדש והם עוד קראו לי פוטי וכעסו על עצמם כל פעם שזה קרה.

בקיצור, כשההורים שלי רצו לספר למשפחה שאני בדרך, הם פשוט שלחו את התמונה הזו במייל. זה היה ממש כמה רגעים אחרי שהם ביצעו את הבדיקה, כלומר, בשבוע 5 שלי.

זה כאמור, נשלח למשפחה הקרובה בלבד. אבל בשבוע 16, אחרי שעשו לי סקירת מערכות ראשונה, ההורים שלי החליטו לספר עלי גם לחברים. אז הם פתחו לי כרטיס בג'יי-דייט ושלחו אותו במייל לכולם. הנה תקראו:

הכרטיס של פוטי בג'יי-דייט:

שלום
נעים להכיר. אני פוטי. בת 16 שבועות, ככל הנראה מזל גדי ו...כן. אני בתולה.
אני יכולה לספר לכם שאני בערך בגודל של אבוקדו.
יש לי אף סולד, שפתי אנג'לינה ועיניים עצומות.
יש לי את כל האיברים בגוף, שרובם, אני מקווה, יתפתחו עוד בהמשך (ציצים למשל).
תחביבי העיקריים הם לזהם את מי השפיר שסביבי (יש לי הרגשה שירשתי את זה ממישהי/ו) ולגרום לאמא שלי להקיא ולקטר.
לפי מה שאני שומעת, אבא שלי נורא גאה ומאושר. הוא אפילו גידל בטן קטנה שתתאים לזו שיש לאמא.
יש לי שני סבים וסבתות שמתרגשים ומצפים לבואי, אבל שבטח עוד יצטערו על הרגע שהם נידנדו, שאלו ולחצו בקשר אלי. מן הרגשה כזו שיש לי.


נראה לי שמספיק להפעם.
צירפתי כמה תמונות כדי שתוכל להתרשם.
אז אם כבר עברת סקירה שנייה, אתה בגודל בננה עד אבטיח ויש לך הורים בהייטק - אשמח אם תיצור קשר.
פוטי.

(התמונה האחרונה היא בכלל משבוע 10 או משהו כזה - מהשקיפות העורפית. אז הרופא ניבא 90% בת. מזל שהוא צדק, אחרת הייתי כנראה בן עם בולבולון ממש קטן).

עד כאן נוסטלגיה להפעם.
להת' בקרוב,
גילי.