Long Time No See

ובכן, חודשים רבים לא כתבתי פה. יש שיאשימו את אמא שלי בכל זה (כנראה שבצדק). אבל עכשיו, כשהתחלתי משפחתון חדש, אולי אמצא לי זמן לגלוש קצת בין שינה למשחק.


אז באמת יש המון דברים חדשים לספר:


1. אני עוד שנייה בת 9 חודשים.


2. אני מתקדמת לאחור. עדיין לא זוחלת לצערי. עוד לא תפסתי את הטריק וזה דיי מתסכל.


3. צמחה לי שן ראשונה (זה כבר היה בגיל 8 חודשים). אחריה צמחה עוד אחת ונראה לי שעכשיו מתחילות לצמוח השיניים העליונות. מסתבר שבעדה של אמא שלי נוהגים להכין מאכל ששמו "בֶּלילה" שמכיל חיטה וחלב. בקיצ, אבא שלי תפס טרמפ על המנהג הזה והחליט לעשות לי, בגילי המופלג, בריתה + מסיבת שן ראשונה. את המאכל החביב הזה אני כמובן לא טעמתי, אבל מה שזכור לי מהמאורע הוא שהעבירו אותי בין המוווווווון ידיים לא מוכרות, שנשארתי ערה עד מאוחר ושהצטננתי כהוגן.


4. ב- 1 בספטמבר התחלתי ללכת לגן. גן זו מלה קצת גדולה כי בעצם מדובר במשפחתון ונכון לרגע זה, בסוג של מטפלת כי אני הילדה היחידה במשפחתון הזה. מהר מאוד הבנתי מה הולך כאן ושהמשפחתון הזה משמעו שאבא ואמא הולכים ומשאירים אותי שם לבד. זה גורם לי לרטון ולייבב קצת בהתחלה אבל בסך הכל נחמד לי (או ככה ההורים שלי מקווים).


עד כאן עדכונים להיום. אני מצרפת כמה תמונות עדכניות ואת תמונות ההזמנה למסיבת הבֶּלילה שלי. יש שם גם שיר קטן שכתבתי לרגל המאורע.
'תראות,
גילי.

לפני נסיעה של אבא שלי לחו"ל - אני מנסה להתגנב למזוודה שלו

מצחצחת ביסודיות את 2 השיניים שלי לקראת מסיבת הבלילה

באוטו, בדרך ליומי הראשון במשפחתון של דניאלה. כמו שניתן לראות אני קצת חוששת

אבל גם מלאת שמחה והתרגשות :)

 

ומכיוון שלא רואים את הטקסט, הנה השיר:

בימים האחרונים

בחניכיים התחתונים

התחלתי להרגיש פתאום

מן בליטה עם הלשון

לא אמרתי כלום לאיש

כי האיזור היה רגיש

ורק ריירתי לא מעט

נשכחתי כל דבר כמעט

אבל סודי זה התגלה

הכניסו לי כפית גדולה

ושקשקו בלי שום בושה

כדי לשמוע נקישה

דחפו גם אצבע למשש

לבדוק אם זה כל מה שיש

ואז הכריזו בשמחה:

נזמין את כל המשפחה!

לי לא ברור מה העניין

אני סובלת כבר מזמן

ודי נמאס לי להרטיב

את כל מה שיש סביב.